ג'און ג'אנג

בת 34, ילידת דרום קוריאה. למדה מדעי ההתנהגות וכלכלה לתואר ראשון וכיום לומדת לתואר שני במחלקות אנתרופולוגיה וסוציולוגיה באוניבריסטת בן גוריון. עובדת בדאייו - חברה קוריאנית שמקימה תחנת כוח במישור רותם. (למתקשים בגיאוגרפיה- זה ליד דימונה. גם אני במתקשים). במקביל היא מלמדת קוראנית את קונסול ישראל בקוריאה מטעם מכון ברליץ. בקיצור- אישה נמרצת ועסוקה ביותר.
עד כאן הפרטים היבשים ועכשיו לחלק המעניין באמת:
בשנת 1998, בעודי סועדת את ליבי בטוסט עם גבינה ועגבנייה, כמיטב המסורת הקיבוצית, במסגרת תפקידי הזמני והבלתי נשכח כעובדת חדר האוכל של קיבוץ אור הנר - טופפה קלות פנימה- בחורה רזה, שיער בוהק ועיניים מלוכסנות, לבושה טיפ טופ- במיטב המותגים, בחצאית קצרה, תיק תואם ונעליי עקב- מתנדבת חדשה דנדשה!!!!
התבוננתי בה בעיון, כשאני עצמי לבושה במיטב בגדי הג'יפה שלי, בצבעים בלתי מזוהים, כשעלי הבושם בעל הניחוח הייחודי של עובדת חדר אוכל- בצל מטוגן מעורבב באקונומיקה, וחשבתי לעצמי בזחיחות: "זאתי, יומיים לא מחזיקה פה".  עיניכם הרואות- Huge mistake.
ג'און חשבה להגיע לקיבוץ בישראל משתי סיבות. הראשונה- לטייל מבלי לבזבז כסף. השנייה- לעזור ולתרום לקהילה ענייה ומסכנה בלבנט. כן, כן. היא חשבה שהיא מגיעה לכפר של עניים.
למחרת, מכיוון שהאחראי על המתנדבים נסע לתל אביב והיא טרם קיבלה בגדי עבודה, הציעו לה להגיע עם בגדים נוחים משלה ולהתחיל במלאכה. אז ג'און התחמשה למשימה בג'ינס וחולצה של קלווין קליין והתייצבה כמו ילדה טובה מקוריאה בחדר האוכל. זה היה הבגד הכי נוח שנמצא במלתחתה המפוארת. לידיעת הקוראים- החולצה לא שרדה.

בקיבוץ פגשה ג'און את בן זוגה לעתיד- חוליו. בשנת 2002 התגיירה, מתוך רצון להתחבר לעם היושב בציון דרך הדבר הכי בסיסי שהוא הדת, כך לדבריה, וגם התחתנה באותה השנה.
השהייה בקיבוץ ובארץ ישראל בכלל שינו את היחס שלה לקניות ולבגדים- כליל.
ג'און מספרת שלפני בואה לארץ היא הייתה קונה מותגים בינלאומיים וקוריאנים ומשקיעה הרבה כסף ומחשבה באופנה. היא מגיעה ממשפחה שאוהבת ומתעניינת באופנה- בקוריאה יש לאמה חנות בגדים ואביזרים אותם היא מייבאת בעיקר מצרפת ודודתה האהובה, שהשפיעה עליה רבות מאז ילדותה, היא יועצת אופנה וגם מעצבת בגדים ותיקים בעצמה.
כיום, לטענתה, היא הפכה לישראלית ולפרקטית בקניותיה ואינה משקיעה אלפי דולרים באופנה כמו בעבר.
אם כי אני שמחה לבשר כי פגישתנו החזירה לה קצת מהניצוץ הישן ושבוע לאחריה, היא לקחה חופש ואצה רצה להוסיף למלתחתה קצת פריטים חדשים ולא פרקטיים בכלל. אני ממש מדיחה לתרבות רעה!

אז איפה את רוכשת את בגדייך כיום?
"עדיין את רוב הבגדים בקוריאה בזמן הביקורים שלי שם. המידות בקוריאה מאוד קטנות ואני כבר לא באותה מידה קטנה כפי שהייתה לי כשהגעתי לארץ, אז לא תמיד אני נכנסת אליהם. כיום, אני קונה באזורים תיירותיים בעיקר כי אין לי זמן. מכיוון שאין לי אפשרות לחופשות ארוכות בגלל העבודה והלימודים-אני קונה תוך כדי פגישות חברתיות ומשפחתיות ."
צבעים
"לא צבעים בולטים. בעיקר שחור."
זה עניין של תרבות או אופי?
"אופי. אני מושפעת בעיקר מדודתי המעצבת שהולכת כמעט תמיד עם שחור."
איפה ומה את קונה בארץ?
"בעיקר בגדים בסיסיים, גופיות, חולצות ומכנסיים בחנויות כמו קסטרו, זארה ומנגו. ל- H&M עוד לא הספקתי להגיע. וגם לא לחנות של  KOOKAI שאני אוהבת כי אין לי זמן להגיע למרכז כי אני עובדת ולומדת בדרום, יום יום. עוד לא מצאתי בארץ מקום שאני ממש אוהבת ואני תמיד חסרה בזמן קניות גם כאן וגם בקוריאה."
אייקון אופנה
"אודרי הפבורן הקלאסית."
רכישה אחרונה
"מכיוון שגם מחשבים מעוצבים לפי מה ששולט באופנה, אז אימא שלי החליטה לקנות לי מחשב נייד וקטן בוורוד פוקסייה, במקום הגדול והכבד שהיה לי".
אימא יש רק אחת- אם אין לילדה זמן לקנות בגדים- לפחות שתישאר מעודכנת ובלי כאב גב!

למרות אהבתה המוצהרת של ג'און לשחור- הצלחנו (בקלות מרובה) למצוא גם המון בגדים צבעוניים בארונה הגדול והגדוש, הנה חלק (קטן) מהם:

ז'קט מהחנות של אמה, היצרן הוא בן דודה ואשתו המעצבת. משפחה שכזאת!

החוטים מיובאים מארה"ב והסגנון נקרא לדבריה סנג ג'ון.

(לא מצאתי אזכורים על הסגנון אך מצאתי אתרים רבים של סריגים רקומים beaded cardigan sweater שהם נפוצים ביותר, בארה"ב בקוריאה ועוד). את הסריגים הרקומים היא לא לובשת הרבה כי זה מבוגר ומבגר לטעמה, אך בכל זאת הראיתי כמה מהם כאן בגלל ייחודם.

                                                   תיק קטן  ורוד ויקר מאוד של ברברי- מימיה העליזים בקוריאה

                                                        עוד בהיותה חובבת מותגים קשה  http://us.burberry.com

     מימין- סגנון סנג- גו'ן בגוון של כחול שמאוד אופנתי כרגע.          
     משמאל- חלק מאביזרי השיער הרבים בהם ג'און משתמשת מהחנות של אמה יבוא מצרפת.

עוד סריג קוריאני שנלקח מהארון השופע של הדודה הנדיבה
עגילים מהחנות של אמה

קרדיגן ארוך שנקנה במכירה שערכה דודתה. העניין הוא כזה:
לדודה שכאמור היא מעצבת ויועצת אופנה בקוריאה, נצברים מידי פעם  עודפי בגדים. אז היא עורכת מכירת חצר בנוסח הקוריאנים- משכירה חנות למספר ימים ומוכרת את בגדיה, שיהיה קצת מקום בארון לדברים חדשים. אלמנטרי.
אז ג'און ראתה את הסריג, נדלקה ולקחה למרות כל ההתראות שבישראל חם מיד ולא יהיה לה מתי ללבוש אותו.

חולצת צעיף- מתנה מאמה והעגילים מהחנות שלה

התיק-  coach 

נעליים מסורתיות שנעלה אמא של ג'און ביום חתונתה. הנעליים הן לקישוט ולמזכרת בלבד.

    סריג רקום בעיצוב הדודה

     עוד תיק של חברת  COACH                                                            צעיף של  מיסוני
     http://www.coach.com
   


     חולצה של מעצב קוריאני   LEE SEON SOOK

 צעיף יפני שנקנה בעומר דווקא מידי חוקרת של יפן שגרה ביפן שנים רבות.

ג'און הגיע אליה במקרה עם חברה ומצאה אצלה אוצרות- צעיפים וקימונו.

יצאה עם שני צעיפים

                                    החולצה מקוריאה, התיק- בעיצוב הדודה, משקפיים Ray Ban

      מגפיים מקוריאה- נקנו בקיץ שעבר                                                       מחשב בוורוד אופנתי

 צעיף יפני נוסף

עגילים- שאנל
צמיד- סברובסקי http://www.swarovski.com
קליפס- צרפת

פינת הטיפ- לכל חובבות הג'ינסים באשר הן, שיש להן ג'ינס מכל סוג, צבע וגזרה, לחול ולמועד- הנה רעיון מצוין לזיהויים והבדלתם ביתר קלות זה מזה :


http://www.youtube.com/watch?v=z_qX-kyPbhA&feature=related