מתלבשת על הארון של.........: ינואר 2013

ונפתח בווידוי סוחף: אני מאלה שריקודי-עם עושים לה את זה. כן, אני מודה בהכנעה. מה לעשות? כזו אני- ילדה טובה ירושלים, סבונית וחננה. תמיד הייתי וכנראה שזה כבר לא יעבור לי. אין הרבה מאוד עיסוקים שמוציאים ממני כזו חדווה כמו הרקדה ובאחת מאלו, לפני כמה שנים, נתקלתי בזיס. עיניים כחולות וצוחקות, חיוך תמידי על הפנים, תמיד לבושה ורעננה גם אחרי שעתיים של קיפוצים כשכולם כבר די מסמורטטים ונבולים, היא נשארת רעננה כמו חסה. תמיד מאובזרת, לבושה יפה ולא בבגדי "באתי להזיע, אז למה שאני אתלבש יפה?". לכן מה הפלא שערב אחד בין סיקול לחילוף וסיבוב ימינה, עלה על דעתי שהיא פשוט מושלמת לפוסט בבלוג שלי והיא אפילו הסכימה, בחיוך כמובן. העובדה שזיס מגיעה מהמושב הדתי תקומה ולרוב בכלל לבושה במכנסיים, עוד יותר סקרנה אותי וכך הגעתי לתקומה ביום סגרירי אחה"צ ולמדתי מפיה של זיס שזהו מושב שהקימו ניצולי שואה ומזה נובע שמו- משואה לתקומה. גם בעלה נולד בתקומה והוריו ניצולי שואה אף הם.
בשנות ה - 50 הצטרפו אל המקימים עולים מטוניס ומאז ועד היום הטוניסאים והאשכנזים (רומנים, פולנים, הונגרים, צ'כים) חיים בהרמוניה מופלאה עם בית כנסת אחד בנוסח טוניסאי ועם יחסי שכנות נהדרים. הטוניסאים אוהבים את הבלינצ'סים של האשכנזים והאחרונים את הקוסקוס של הטוניסאים כך שבימי שישי משתנעות צלחות מהבילות מבית לבית וזיס אפילו יודעת ערבית בזכותם. המושב הוא של תנועת "הפועל המזרחי" ויש בו קשת רחבה של מלבושים נשיים, על פי דרגות האדיקות: נשים בלי כיסוי ראש אשר לובשות מכנסיים, כמו זיס. נשים עם כיסוי ראש וחצאיות ונשים עם כיסוי ראש אבל עם מכנסיים. לפני כ- 10 שנים קלט המושב זוגות צעירים בהרחבה ולטענתה זיס מאז קצת השתנו פניו והוא כבר לא מרגיש לה כמו המשפחה הקטנה והמלוכדת שהייתה פעם. בכל מקרה, עד היום מאוד מקפידים בתקומה על פעילויות התרבות. בבר מצוות וחתונות עושים קידוש גדול ומשותף בשבת וכל אחד מביא עימו משהו טעים. אישה יולדת מקבלת 3 ארוחות ביום במשך שבוע ולהבדיל, בשבעה, גם כולם עוזרים ומביאים כיבוד. לכל אחד יש כבר את המנה הקבועה שלו, פחות או יותר.
זיס היא מורה לאנגלית בבית הספר במושב בית הגדי, יש לה 4 ילדים ונכדה טרייה אחת. איזו סבתא שווה!
היא חברה מילדות של אחות בעלה ומכיוון שהוא מבוגר ממנה בשש שנים, הוא בעצם מכיר אותה מינקות.
השם של זיס מקורו ביידיש ופירושו- מתוקה. אין ספק שהיא מצדיקה את שמה בגאון ובכלל- כל מי שאני מכירה ממושב תקומה מההרקדה ובכלל, נחמד ומסביר פנים.
איזה כיף לראות שיש מקומות כאלה ואנשים כאלה!!!

מאיפה הגיעה האהבה לאופנה?
"יכול להיות שמאימא שלי שתמיד מאוד הקפידה שנתלבש מסודר ונקי. זה חלק מהחינוך האירופאי שהיא קיבלה".
יש הרבה פעמים דעה קדומה על אופן הלבוש של נשים דתיות
"פה במושב הנשים ממש מקפידות על לבושן. אני לא אוהבת כל כך חצאיות אבל חייבת ללבוש אותן לבית הספר הדתי בו אני מלמדת. החצאיות שלי הן עד הברך והמראה הוא לא דוסי. בשבתות אני תמיד עם חצאיות או שמלות. זה הנוהג."
שמלות וחצאיות זה כל כך נשי
"אני לא מתה עליהן אבל יש לי שמלות יפות."
איפה את קונה?
"עד שנתיבות לא התפתחה, הייתי קונה בבאר שבע, אשקלון ובמרכז בחנויות כמו: קסטרו, הוניגמן, ג'אמפ, קרייזי ליין. בעיקר ברשתות. אני אוהבת את המעצבת דפנה לוינסון. בבאר שבע אני קונה בחנות של בגדי מעצבים ששמה 'לילי'
אוהבת אביזרים?
"צברתי במשך השנים אבל הם לא גדולים אלא עדינים. ממש לאחרונה העזתי יותר להשתולל. התכשיטים הקבועים שלי הם בכסף או בזהב".
מה עם צבעים? את תמיד חרוטה לי בראש צבעונית מאוד ובעיקר עם כחולים וטורקיזים שמאירים לך את העיניים
"אני מאוד אוהבת צבעים. מתה על אדום. אתמול קניתי מעיל אדום, יש לי מגפיים אדומים וגם שמלה.
אין בעיה לנשים דתיות ללבוש צבע נועז כמו אדום? אפילו חילוניות מסתבכות עם הצבע הזה לא מעט.
"לא. אין שום בעיה. בזמנו האמהות שלנו הלכו גם ללא שרוולים וזה נחשב נורמלי ולא חריג. כילדה לבשתי מכנסיים קצרים ועד היום אני לובשת ברמודות. יש לי בארון הרבה ורודים, סגולים, כחולים למיניהם ולא הרבה שחור."