את הדרך אל אוסי בעפולה ביליתי בישיבה על המדרגות של אוטובוס אגד, קו 870. כן, כן יש קו תמוה כזה מבאר שבוע לעפולה שאותו גיליתי באדיבות רכבת ישראל שהחליטה לשדרג את הקו מאשקלון לרחובות וכמעט חירבה לי את יום הצילומים שנדחה ונדחה ללא סוף בגלל אילוצים של 4 המשתתפות בו. אל לי לשכוח להודות לבעלי, שיחיה, שכאשר קיללתי נמרצות את הרכבת ושיפוציה הוא נזכר בקו המדובר. ברור שנרדם לי הישבן מהדרך- אלא מה?
למען האמת חשבתי שייקח לי יובל להגיע ולחזור אך הסתבר, לשמחתי, כי המדינה ממש התכווצה מאז הפעם האחרונה שעברתי דרך עפולה או שאני התרחבתי (שזו ממש עובדה בדוקה). אז איך הרחיקותי עד לשם? ככה- לשרי ברמן- ברנס שאותה צילמתי בפוסט של חודש מרץ 2012 יש חברה לעבודה ששמה יפעת (שגם עליה אעשה פוסט בעתיד כי גם היא התגלתה כמתלבשת לא קטנה). כשיפעת ראתה את הפוסט על שרי היא הזדרזה לפרגן ולהציע את אחותה אוסי, שהיא בעלת בוטיק בעפולה ואוהבת בגדים ונעליים אהבה עזה. בקיצור- אישה מהסוג שאני מחפשת. אז למרות כל הקשיים הטכניים, המפגש המרובע יצא לפועל. בבוקרו של יום שישי חם כמו הגיהנום, שרי, יפעת ואנוכי פלשנו אל הבוטיק החמוד והקטן של אוסי החייכנית, הלבבית והיפה ובילינו בו איתה כמה שעות. תוך זמן לא רב, יפעת משנעת אלינו קפה וכריכים מסניף 'ארומה' הקרוב ותוך כדי לעיסה אני מתחקרת את אוסי עליה ועל פינת החמד שפתחה לה להנאתה ולהנאת תושבי עפולה והסביבה. יפעת ואוסי מאוד אוהבות את עפולה וקוראות לו כפר מפותח. לקוחות נכנסות ויוצאות, גם אימן ואביהן עם הכלב, קופצים לבקר, כל אחד בתורו והשמחה רבה!
אסנת, נשואה ואימא לשני בנים 12, 8. למדה תואר ראשון בתקשורת ושני במנהל ציבורי עם התמחות בביקורת פנימית ועבדה בין היתר בבנק הבינלאומי. במהלך שנות עבודתה כשכירה הגיעה למסקנה שלא מתאים לה לעבוד עם בוסים. לדבריה תמיד חרה לה שאין צדק בתגמול לבכירים לעומת העובדים הפשוטים שעל כתפיהם נופלת רוב העבודה השחורה. וחוץ מזה לדבריה :"כנראה שיש לי בעיה עם מרות". באחד מגלגוליה המקצועיים כאשר עבדה במכללה האקדמית יזרעאל , ביחידה ללימודי חוץ ואחר כך במחלקה למדעי המדינה, קיבלה את הזכות ללמוד קורסים בחינם והצטרפה לקורס יזמות עסקית (בשיתוף עם מת"י). במהלך הקורס הייתה צריכה לנסח חזון ותכנית עסקית ואז לדבריה נפתחו לה העיניים. סבא שלה היה רפד ואחר כך שינה כיוון והפך את חנותו לחנות צעצועים. כשהזדקן ועייף אביה, שהיה חשמלאי, הגיע לעזור ונשאר 35 שנים. כאשר נפתחו כל הרשתות הגדולות מחד והבזארים עם מחירי הרצפה מאידך, היה אביה כבר עם רגל בחוץ מהחנות ואוסי שבדיוק הייתה צריכה לגבש חזון עסקי הפכה את אותה חנות לבוטיק.
"החלום המקורי שלי היה לפתוח מרכז לנשים בעפולה שיכלול גם טיפוח וגם בוטיק. אני חושבת שנשים משפיעות על התנהלות בתיהן יותר מהגבר. הן עובדות, מנקות, מגדלות את הילדים והן גם כוח קנייה. הנשים עושות הרבה דברים ובמקביל והרבה דברים שגברים אינם יכולים לעשות. לכן צריך לטפח את הנשים. מכיוון שחלום זה לא יצא אל הפועל פתחתי רק את הבוטיק".
איך בכלל הגעת לנושא הבגדים ממנהל ציבורי וביקורת?
" בהתחלה בכלל רציתי נעליים כי אני חולת נעליים ואחר כך כמובן שצריך להתאים להן בגדים (צוחקת). רציתי בוטיק מיוחד שאין בעפולה ושיש בו פריט אחד או שניים מכל דבר. עפולה זה מקום קטן ולא טוב שכולן תלכנה עם אותן בגדים ונעליים. יש בנות שזה מאוד חשוב להן להיות שונות ומיוחדות. אני מחזיקה בחנות את המותגים של: חגית טסה, בעקר למכנסי בייסיק שהגזרה שלהן טובה לכולן, נעליים של שני בר שמאוד מצליחות פה, זום מילאנו- בגדים ונעליים, אוסף פרטי, אסף פלד. תיקים של OSSY, כריסטינה, תכשיטים של Aura. נעליים- בשנה שעברה הבאתי מתוצרת איטליה והשנה תוצרת ברזיל.
מה שאת מוכרת ומה שאת לובשת הם היינו הך?
"כל דבר שאני מביאה לחנות אני אוהבת והייתי שמחה ללבוש. בעלי אומר שהחנות כבר עברה לבית אז זו בעיה."
איך את מתלבשת? פרטי.
"אין אצלי הבדל בין ערב לבוקר, לכן כשאני צריכה לצאת בערב- אין לי מה ללבוש"
כן בטח, אני אומרת לה, תיכף אני מביאה את הטישו ובוכה פה!
"אני אוהבת ללבוש נוצץ גם בבוקר ואני מאוד אוהבת צבע ירוק".
ויפעת אחותה מוסיפה: "ואם זה גם ירוק וגם מנצנץ- אז בכלל טוב!"
אוסי: "אני לא הולכת כל כך עם שמלות כי נראה לי שאני לבנה מידי" אני כמובן מתפלצת ונוזפת בה על עצם המחשבה, אך היא מוסיפה שהיא גם לא מחבבת את קרסוליה העבים ועם זה אני מזדהה בהחלט ומציעה לה ללבוש שמלות מקסי (ואף צילמנו אחת בסוף לצורך ההוכחה) ולנעול קצת עקב. אוסי אומרת: "אני מעדיפה ללכת עם שטוח, זה נוח לי יותר ואני לא יודעת ללכת עם עקבים למרות שיש לי בעל שהוא מטר 80 ואני נמוכה". והיא מסכמת: " אף אחת לא מרוצה לגמרי מעצמה השאלה היא מה את יכולה לעשות כדי להראות הכי טוב עם הנתונים שלך. זה מה שאני עושה פה כל היום עם הלקוחות, מייעצת."